פודקאסטרטגי 292: מדינת ישראל - בין מלחמה לתקווה | תגובות הציבור העזתי לשלב החדש במלחמה

מדינת ישראל ביום העצמאות ה-76: בין מלחמה לתקווה | ריאיון עם אלוף (מיל') תמיר הימן

ראש המכון למחקיר ביטחון לאומי, אלוף (מיל') תמיר הימן, סוקר בפודקאסט מיוחד את המצב הביטחוני של מדינת ישראל בגזרותיה השונות ערב יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל ושבעה חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל, ודן בסיכונים – אך גם בהזדמנויות, העומדים לפתחה של המדינה.

תחילה, יעסוק הימן בזירת הלחימה המרכזית – הזירה הפלסטינית. האם בתנאים הקיימים ובשיטות שבהן צה"ל פועל, ברקע כניסת הצבא לאזור רפיח והתגברות הלחימה בצפון הרצועה, אפשר להכריע את חמאס צבאית? כיצד אפשרית עסקת חטופים במצב הנוכחי? מהו למעשה "הניצחון המוחלט" והאם – וכיצד - ניתן להשיג אותו? וגם: האם זהו הזמן לקבוע אסטרטגיות חדשות לגבי הזירה הפלסטינית, והאם ניתן לייצר כעת את השינויים הנדרשים לכך בצד הפלסטיני?

בנוגע לזירה הצפונית, שבה מתרחשת לחימה בעצימויות משתנות מאז 8 באוקטובר, יעסוק הימן במתרחש בשטח ובשאלה הגדולה – איך ניתן לייצר פתרון לתושבי הצפון הנמצאים כבר שבעה חודשים מחוץ לבתיהם? עוד ידון הימן בהסלמה הצבאית המשמעותית ביותר שאירעה אי פעם מול איראן: כיצד, חודש בדיוק לאחר "ליל הכטב"מים" ב-14 באפריל, ניתן להגדיר את תוצאות ההסלמה? ומה אנחנו צריכים ללמוד ממנה לגבי ההתמודדות עם איראן כאויב שלנו?

לבסוף, יעסוק הימן בזירה הפנימית ויסקור את ההתפתחויות האחרונות שאירעו בתוך ישראל תוך כדי המלחמה.




מעבר לרשת: בין רפיח לג'באליה – תגובות הציבור העזתי לשלב החדש במלחמה

החוקרת אורית פרלוב עוסקת בפינתה הפעם באבולוציה של השיח בעזה עם תחילתו של השלב החדש במלחמת ״חרבות ברזל״: הכניסה לרפיח והמבצע בג׳באליה.

תחילה, נדון בכניסה הקרקעית לרפיח ובכיבוש מעבר הגבול עם מצרים: מהי הפרשנות שהעזתים נותנים למהלך הקרקעי של ישראל? כיצד הגיבו ל"שבירה המהירה" של תושבי מזרח רפיח? ומדוע לדעתם ישנן בעיות בסיקור המהלך?

בהמשך, נסקור את המצב בעזה ואת המחסור המורגש בדלק, בכסף ובמים נקיים לשתיים. נבין ונלמד אילו השלכות לוגיסטיות מייצרים אתגרים אלו על תנועת העקורים למחנות הפליטים ומדוע זה אינטרס ישראלי בראש ובראשונה לתת מענה לסוגיות אלו. בנוסף נבין מדוע למרות העובדה שארבעת גדודי חמאס נמצאים ברפיח, ההתנגדות המשמעותית ביותר והתמיכה הציבורית הגדולה ביותר לחמאס נמצאת דווקא במחנות המרכז.

לבסוף, ננסה להבין מדוע גם אחרי 220 ימי לחימה הציבור תומך בהתנגדות האלימה ואין לו שום כוונה (בשלב זה) להפעיל לחץ על חמאס שיביא לכניעה או לסיום המלחמה